רפואה סינית – רפואה מערבית

החיים המאה ה-21 מזמנים לנו שלל התלבטויות שונות ומשונות, ואחת מהן היא דילמה שפוקדת חולים: במה לבחור, ברפואה סינית או ברפואה מערבית.

מצד אחד, רפואה מערבית היא זו שבה חונכנו, רובנו ככולנו, להאמין. היא מהווה את הבסיס לכל קופות החולים (שאמנם מציעות בנוסף גם טיפולים ברפואה סינית, אולם רופאי המשפחה והרופאים המקצועיים מטפלים בנו על סמך ידע “מערבי”), וגם בבתי החולים הפרוטוקולים של הבדיקות השונות ושל הטיפולים השונים הם מבוססי ידע “מערבי”. בנוסף, רפואה מערבית נחשבת כמבוססת על מחקר מדעי מקיף, ורוב בני האדם נוטלים תרופות שיעילותן הוכחה בשורה ארוכה של ניסויים קליניים – או לפחות כך נוח לנו להניח.

מצד שני רפואה סינית נסמכת על ידע שהצטבר במשך אלפי שנים, ומציעה תפישת עולם שלמה – ובעיקר כזו המטפלת לא רק בסימפטומים של המחלות השונות אלא מנסות לאתר את שורשיהן ובכך לא רק לרפא את האדם אלא גם למנוע את התפרצות המחלה הבאה. יחד עם זאת, רוב שיטות הטיפול שנוצרו במסגרת רפואה סינית עדיין לא נחקרו דיין, כך שגם אם מטופלים רבים נשבעים כי הן חוללו מהפך בחייהם ושדרגו אותם לאין הכר, בכל זאת תמיד מנקר הספק שמא השיטות הללו לא באמת מעניקות מזור.

יתרונות וחסרונות רפואה סינית

רפואה סינית היא שם כולל לכמה וכמה שיטות טיפול – דיקור סיני, טווינה, שיאצו (שאמנם מקורו ביפן אך הוא משויך לרפואה סינית), צמחי מרפא ועוד. גם תרגול תנועות פיזיות בדייקנות ובהתמדה – למשל צ’י קונג – נחשב חלק מהרפואה הסינית, ובמקרים רבים מטפלים ברפואה סינית ממליצים למטופלים שלהם גם על תזונה ספציפית שתסייע להם להתמודד עם המצוקות שפקדו אותם ולשדרג את חייהם באופן כללי.

האמונה העומדת בבסיס הרפואה הסינית היא שבגוף זורמת אנרגיית חיים בשם צ’י, שכל עוד היא מאוזנת האדם יתפקד היטב ונפשו וגופו לא יידעו כאב וסבל. עודף צ’י במקום מסוים בגוף, חוסר צ’י באיבר או מערכת או חסימה בזרימת הצ’י – כל אלה באים לידי ביטוי במצוקה פיזית או נפשית, ועל מנת לאפשר לאדם תפקוד מלא והנאה מחייו יש למצוא את הגורמים ליציאה מאיזון ולפוגג אותם (למשל, באמצעות דיקור סיני – החדרת מחט דקיקה לנקודה הנמצאת על גבי אחד מהערוצים בהם זורם הצ’י).

היתרון הגדול של הרפואה הסינית הוא טיפול ספציפי בהתאם לאדם ולא על פי המחלה והתסמינים(כמו גם בשיטת hsc העוזרת להיגמל מכסיסת ציפורניים). יתרון אחר הוא היעדר תופעות הלוואי שמאפיינות את רוב רובן של התרופות ה”מערביות”. בנוסף, טיפול ברפואה סינית, ברוב המקרים, גם מפחית משמעותית את הסיכוי לחלות בעתיד (בזכות השינוי של אורח החיים באופן כללי וחיזוק המערכת החיסונית).

מצד שני, ישנם גם חסרונות לרפואה סינית (ורפואה משלימה באופן כללי כפי שלומדים במקצוע ללימודי רפואה משלימה): בניגוד לרופאים שעוברים הכשרה מסודרת ובחינות הסמכה וסטאז’ מפוקחים היטב, אין כמעט פיקוח על תחום הרפואה האלטרנטיבית ובעצם כל אדם יכול להציג עצמו כמטפל ברפואה סינית כך שהתחום פרוץ לשרלטנים. חיסרון נוסף הוא הידע המוגבל שיש לנו לגבי יעילות השיטות השונות (בשל היעדר מחקרים מקיפים מספיק).

העתיד: שילוב כוחות

כניסתן של שיטות הטיפול האלטרנטיביות לקופות החולים הממוסדות מצד אחד, והשילוב של ידע מערבי במסלולי הלימוד של רפואה סינית מצד שני מוכיחים כי בעתיד ישלבו שתי האסכולות ידיים, וימנפו את הדגשים השונים של כל אחת מהן לטובת המטרה המשותפת – ריפוי.

במקרים שבהם נדרש טיפול בהול תועדף מן הסתם האסכולה המערבית. גם ניתוחים מורכבים והשתלות איברים – תחומים נוספים שבהם הרפואה המערבית השתכללה פלאים ופתחה בפני המין האנושי אפשרויות שבעבר נראו כהזיה – ימשיכו לספק פתרונות במקומות בהם רפואה סינית לרוב נאלצת להרים ידיים, ואילו במקרים פשוטים ויומיומיים (עיקר הטיפולים הנדרשים על ידי המין האנושי) ניתן יהיה להיעזר בשיטות השונות שהגיעו אלינו מן המזרח ובאופן כללי להיות בריאים יותר.