שורש הליקוריץ ברפואה הסינית

אגדה סינית מספרת על מטפל סיני מאוד מבוקש שעזב את עיירתו לטובת כמה ביקורים אצל מטופליו ולא שב. כעבור תקופה החלו בני משפחתו וצוות העובדים לדאוג לשלומו אך גם לתפקודה התקין של הקליניקה. הפורמולות מבוקשות והמלאי אוזל.

מי שגילתה תושייה היתה אשתו של המטפל. היא החליטה לנסות ולטעום את הפורמולות השונות ואת צמחי המרפא שנמצאו בקליניקה וניסתה להבין ממה הן מורכבות. הצמחים, חלקם היו מרים, חלקם חמוצים או חריפים וחלקם גם ללא טעם מיוחד.

צמח אחד משך יותר את תשומת ליבה בהיותו בעל טעם מתוק במיוחד. מתוך תקווה שהצמח יתאים לכמה שיותר מטופלים, החלה אשת המטפל להציע אותו לכל חולה ומטופל הפונים למרפאה.

עובר זמן והנה פלא, יותר ויותר מטופלים מבקשים את הצמח והוא עוזר למטופלים רבים והעסקים במרפאה שגשגו ביותר.

בסופו של דבר שב המטפל לביתו והופתע לשמוע על התוצאות. הוא החל לחקור את הצמח ומאז ועד היום ה- Gan Cao  (הצמח המתוק) נרשם לכל המטופלים.

ה – Gan Cao הוא כמובן צמח הליקוריץ’ המוכר לנו בשמו האנגלי והידוע בשמו המדעי, שוש קרח.

צמח הליקוריץ’ מתועד בכתבים כבר אלפי שנים. בסביבות 3000 שנה לפני הספירה אנו מוצאים את שורש הליקוריץ’ בכתביו של “שן נונג” השליט הסיני. ברפואה הסינית שימש הצמח בעיקר לטיפול במחלות בדרכי הנשימה ובכיבים במערכת העיכול. מאחר והשוש נחשב לצמח מאזן הוא מצוי ברוב הפורמולות הצמחיות.

צמח הליקוריץ’ קיבל שמות חשובים ממקומות שונים. הסינים כינו אותו “מלך הצמחים” ואילו היפנים קראו לו “קיסר הצמחים”. היפנים וגם הסינים היו משקים את הקיסרים בצמח הליקוריץ למען בריאותם ואריכות ימיהם.

שימושים נרחבים בצמח הליקוריץ’

עדויות לשימוש נרחב בצמח הליקוריץ’ מצאנו אף במצרים העתיקה ובאשור. גם ברפואה היוונית וההודית נמצא לליקוריץ’ מקום חשוב. מפורסמים ידועי שם בהמשך הדורות כמו הילדגארד מהמאה ה-12, ג’ראד מהמאה ה-16 וקולפפר מהמאה ה-17 המשיכו להמליץ על השימוש בשוש קרח.

גם היום ברפואה העממית של ערביי ארץ ישראל עושים שימוש נרחב בצמח הליקוריץ’. חלקם בשורש וחלקם בעלים ובזרעים.

לצד יעילותו הרבה של שורש הליקוריץ’ נצפו במהלך השנים (הנתון בלט במחקרים בשנות השבעים) נטייה לעלייה בלחץ הדם מה שגרם להגביל את ההמלצה לשימוש בצמח לשימוש זהיר עם משך זמן טיפול של לא יותר מ 4-6 שבועות ברציפות. הסיבה לעלייה בלחץ הדם מקורה בחומצה גליצריזית המרכיבה את שורש הליקוריץ’ (החומצה הגליצריזית מתוקה מאוד עד פי 50 מסוכרוז). לא נכנס באריכות לסיבות אך היא גורמת לעלייה בלחץ הדם.

מסיבה זו ירד קרנו של הליקוריץ’ והתמעט השימוש בו לטיפול בכיבים עיכוליים ובעוד מקרים רפואיים, מאחר והתהליך דורש זמני טיפול ממושכים.

מחקרים פורצי דרך על צמח הליקוריץ’

בשנים האחרונות לצד עריכת מחקר על סגולותיו המיוחדות של הליקוריץ’ כמסייע במלחמה בנזקי סוכר וכולסטרול הצליח צוות בראשותו של פרופסור מיכאל אבירם מבית החולים רמב”ם בחיפה לבודד (בתהליך המוגן בפטנט) את החומצה הגליצריזית ולנקות כליל את הליקוריץ’ מחומרים בעייתיים.

מחקר זה היווה פריצת דרך לחזרה לשימוש של שורש הליקוריץ לשימוש ממושך ומועיל לסגולותיו הוותיקות והידועות.